<h1>העיטור אות מ' מתנה</h1>
<h2>דף יט.</h2>
תשובה לרבינו אלפס הנותן מתנה לחבירו על תנאי שכל זמן שיצטרך קודם מיתה שיחזור בו תנאי ממון הוא וקיים וכשיתברר אצל קרוביו ושכיניו שהוא צריך חוזר אבל ראיה ברורה אין מבקשין ממנו ואין משביעין אותו לפי שאינו מן הנשבעין ונוטלין.
<h2>דף יט:</h2>
גרסינן בפרק שנים אוחזין מצא גיטי נשים ושחרורי עבדים דייתקי מתנות ושוברין הרי זה לא יחזיר. תנו רבנן איזהו דייתיקי וכו' כדאיתא במתנת שכיב מרע. שאני אומר כתובין היו ונמלך עליהן שלא ליתנם הא אמר תנו נותנים ואוקימנא מתניתין בשכיב מרע בדידיה דבר מיהדר הוא וליכא חששא. והאי דקתני מתנות איכא למימר חדא קתני דייתיקי של מתנות אי נמי מתנת בריא שהיא כמתנת שכיב מרע קאמר וברייתא דקתני דיתיקאות אפותיקי ומתנות אף על פי ששניהם מודים לא יחזיר לא לזה ולא לזה (בבריא) [בבריה] דלאו בר מהדר הוא כדמפרש בגמרא ומתנות נמי במתנת בריא ממש ואף על פי ששניהן מודים לא יחזיר. וליכא למפרך והא אידי ואידי מתנה קתני דהא איכא לאוקומי מתניתין כדפרישית. ואיכא מאן דפריש הא אמר תנו נותנין אשכיב מרע קאי דליכא למיחש ביה שמא כתובין היו והכי קאמר דייתיקי שכיב מרע [ו]מתנת בריא לא יחזיר דאיכא למיחש שמא כתובין היו הלכך כל היכא דאיכא למיחש חיישינן הא אמר תנו דליכא למיחש שמא כתובין היו כגון בשכיב מרע נותנין. ומסתברא מהא פירושא דרב יהודאי דשכיב מרע מצי למעבד מתנה דיליה מתנת בריא.
כתב מתנת בריא בכך וכך איך אמר לנא פלני הוו עלי סהדי בקנין וכתובו וחתומו בשוקא ובבריתא והבו ליה לפלני דצביתי ברעות נפשאי בדלא אניסנא ואקניתי ליה לפלני דנן במתנתא שרירא וקיימא ביתא דילי ואילין מצרנהא לרוח מדינחא מצר פלני ולרוח מערבא מצר פלני ולרוח דרומא מצר פלני ולרוח ציפונא מצר פלני וכל מה די בגו מצרניא אילין יהבית ליה לפלני דנן מתהום ארעא ועד רום רקיעא עם כל זכותא דאית לי בגוה וכל עמלא ושבחא דאית לי בה ולא שיירית מינה קדמאי כלום וכדו השתא ליזיל ולזכי ולחזיק בה ויהיבנה ליה ולירתיה בתריה למקנא ולמירת ולאורותה ולזבונה ולמשכונה ולמעבד מינה כל רעות נפשיה וכל מאן דייתי ויקום ויערער על מתנתא דא עלי ועל ירתאי בתראי לפצויי ולסלוקי כל ערערתא ולאוקומי מתנתא דא בידיה ובחזקתיה ובידא דאתי מחמתיה דברעות נפשאי ובביטול כל מודעי יהבית ליה האי מתנתא בפרהסיא מיומא דנן ולעלם דלא להשנאה בה ודלא למהדר מינה וכך אמר לנו פלוני דנא אחריות מתנתא דא קבילית עלאי ועל ירתאי בתראי אגב ארבע אמות קרקע כאחריות וחומר שטרי מתנתא דנהיגין בישראל דלא כאסמכתא ודלא כטופסא דשטרי וקנינא מפלני לפלני על כל מאי דכתיב ומפרש לעיל במנא דכשר למקניא ביה. ואם יש לו אשה כותב איך אמרו לנא פלנית ובעלה פלני וכו'. ומנהג בישיבה אפילו יש לו נכסים הרבה קונין מן האשה תחלה כדכתיבנא במחאה. ואם מטלטלין הן כותב יהיבנא ליה קרקע כל דהו בדרתא דילי ואגבן יהיבנא ליה מטלטלין כך וכך.
<h2>דף מט.</h2>
גרסינן בפרק הזהב אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן האומר לחבירו מתנה אני נותן לך מותר לחזור בו ודוקא במתנה מרובה אבל מתנה מועטת סמכא דעתיה וקיימא לן כרבי יוחנן דאמר דברים יש בהן משום מחוסרי אמנה. ירושלמי (פ"ד ה"ב) אמר רבי יצחק בר זבדא הרוצה ליתן מתנה ובקש לחזור בו מותר לחזור בו אלא בשעה שאומר צריך לומר בדעת גמורה רב מפקיד לשמשיה אימת אומר לך תתן מתנה לבר איניש אי הוה מסכן הב ליה מיד ואי עתיר אימליך בי תניינות.
